<h1>אגודה מס' ביצה סימן ג'</h1>
<h2>דף ב.</h2>
סתם לן תנא, אע"ג דלא סתמא הוא דהא פליג ר' יהודה, מ"מ רבים לגבי יחיד הוא וכן איתא בכמה דוכתין. מחתכין דלועין, פירשו בתוספות שנתלשו מערב שבת, ור"ת פירש אפילו בנתלשו בשבת ולא גזרינן שמא יעלה ויתלוש, דאינן קלין להסירן כפירות האילן אחריני. והא דאמרינן פרק כל כתבי [שבת קכ"ב ע"א] אין מעמיד בהמתו על המוקצה פירוש עשבים שנתלשו בשבת וכן בפרק אין צדין דמחובר הוי כגרוגרת, התם בנתלש חוץ לתחום או בתרי עברי דנהרא, מקום שלא היה יכול להוליך הבהמה, כי בענין אחר היה מותר לבהמה.
<h2>דף ב:</h2>
אמר רבה משום הכנה, פירוש משום יו"ט אחר השבת דכל ביצה דמיתיילדא האידנא מאתמול גמרה לה ואין שבת מכין ליו"ט ולא יו"ט לשבת. ופריך בתוס' ואם כן היאך מותר ע"י עירובי תבשילין, ותירץ דרבה אית ליה הואיל פרק אלו עוברין [פסחים מ"ו ע"ב] אי נמי דווקא הכנה כי האי דאסור ביו"ט כגון ביצה שנולדה אין מכינה לשבת, אבל אפייה ובישול דמותרת ביו"ט גם מותר מן התורה לעשות מיו"ט לשבת. השוחט התרנגולת ומצא בה בצים ואפילו גמורות מותרות לאוכלם ביום טוב, מילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. משום פירות הנושרין שמא יעלה ויתלוש, פירשו בתוס' שרבינו תם ור"י אסרו ליקח פת מן הכותים ביום טוב, אם לא ראו הקמח נטחן מערב יום טוב. וגם צריך שיראו העצים נקצצים מערב יום טוב שאפו בו את הפת, לכן נוהגין לחתום הקמח מערב יום טוב.
